<h1>סימני התרומה לסימן ע"ז</h1>
<h2>דף קז.</h2>
דין נטילת ידים כשאדם נוטל את ידיו צריך שישפוך מן הכלי על ידיו ואינו יכול לתחוב את ידיו במים שבכלי לפי שהן שאובין וגם אין יכול ליטול ידיו ממים המקלחים מאיליהן מן הכלים כמו מן הצנור המקלח גשמים ואפי' באין מן המעיין דכיון שאינו עושה כעין טבילה כולן בבת אחת וצריך מכח גברא וכן אמר רבא (חולין ק"ז ע"ב) האי אריתא דדלאי אין מטבילין בה הידים מפני שהם שאובים ואין נוטלין ממנו ידים משום דלא אתי מכח גברא ששופכן בצנור ומשם נופלים לחריץ שסביב השדה דאי מתקרב לגבי דוולא מקום נפילת הצנור בחריץ הוא סמוך למקום ששופך האדם את המים מן הדוולא נוטלין ממנו דהא מכח גברא קא אתי ובמסכת ידים תנן היה חבית מוטה פירש ומקלח מאיליו ונוטל ידיו ממנו או מן הקוף נותן לידים רבי יוסי פוסל בשני אלו משמע דהלכה שלנו דבעי מכח גברא אתיא כרבי יוסי או שמא אפי' כרבנן דבעו לכל הפחות דאתי מכח כלי ולכך אוסר ליטול ידיו ממקום שמים טפלין מחריץ קטן או צנור ונופלין סביב השדה שאינן באין מכח הדוולא אבל מחבית מוטה ומקלח מאיליו מותר. ומה שמקדשין ידיהם מן הכיור כגון שהיה ברזא בכיור וכשהיה מושך הברזא היה מקלח על ידיו בקלוח ראשון ואם לא היה די בקלוח ראשון היה עוד תוחב הברזא בכיור ומושכה ורוחץ דלעולם היה מכח גברא אבל אם תוחב ידיו בנהר זה טוב אז יברך על שטיפת ידים או על טבילת ידים. [התרומה סימן ע"ז]. דין נטילת ידים שצריך לשפוך המים מהכלי ע"י [—על ידיו] ולא לתוחבן בתוך הכלי ולא ירחץ ידיו בקלוח צנור המקלח גשמים ואפילו מקלח ממעיין דבעינא מכח גברא ולא דמי לכיור שהיה בו ברזא והיו נוטלין מכח ראשון אבל תוחבן בתוך מי המעיין שפיר דמי שטובל ידיו ואז לא יברך על נטילת ידים.
